בוקר אחד דפדף אריה, בעל מכולת משגשגת במרכז הארץ, בעיתון הבוקר, כשידיעה קצרה לכדה את עינו. אריה החל לקרוא – וחשכו עיניו. בידיעה נכתב כי חוק האריזות נכנס לתוקף וכי כל מי שמשווק מוצרים ארוזים ייאלץ להקדיש חלק ניכר מזמנו ומכספו לטובת איסוף אריזות ומִחזורן.
חוק האריזות, או בשמו המלא "החוק להסדרת הטיפול באריזות, התשע"א-2011", פורסם ברשומות בסוף ינואר 2011 ונכנס לתוקפו ב-1 ביולי. עם כניסתו לתוקף עורר החוק סערה: מצד אחד, חששו בעלי עסקים קטנים כי החוק יפגע בפרנסתם, כשמאידך מצאו עצמן חברות גדולות עומדות חסרות אונים נוכח הדרישות הנוקשות המופיעות בחוק.
אז מה בעצם קובע החוק ?
החוק מחייב כל יצרן או יבואן של אריזות לאסוף ולמחזר אחוז מסוים מסך כל האריזות שפלט לשוק. החוק מספק הגדרה לכל מונח – אך כמו חוקים רבים אחרים, גם כאן ישנם מונחים הסובלים מעמימות יתר.
חוק האריזות קובע כי "יצרן" הוא כל מי שמייצר או משווק לשוק מוצרים ארוזים או אריזות שירות, וכן כל מי שהוא בעל מותג פרטי.
"אריזה" הוגדרה כחפץ, חומר או כלי קיבול המשמש לעטיפת מוצר, לנשיאתו, להצגתו או להגנה עליו. כמו-כן, החוק מבדיל בין סוגים שונים של אריזות – אריזת מכירה, אריזה קבוצתית (כמו שישיית קולה), אריזת הובלה ואריזת שירות. רכיביה העיקריים של פסולת האריזות הם: פלסטיק, זכוכית, מתכת ועץ. אלו יכולים להיות בצורה של שקיות ניילון, עטיפות ואריזות, קופסאות קרטון ועוד.
המחוקק בחן את היכולת המעשית של חברות גדולות למזער את כמות האריזות שהן פולטות לשוק, וקבע כי לא כל יצרן או משווק יכול לעשות זאת בכוחות עצמו. לשם כך הוקם תאגיד ייעודי – ת.מ.י.ר, תאגיד המִחזור של היצרנים בישראל – שזכה להכרת המדינה ונועד למלא את חובות היצרנים.
כיצד זה נעשה בפועל?
ניקח לדוגמה חברה גדולה, אשר משווקת את מוצריה ברחבי הארץ, מדן ועד אילת. החברה אינה מסוגלת מבחינה לוגיסטית לאסוף את האריזות (שהרי אין זה עיסוקה העיקרי), ובניית מערך מיוחד לשם כך עשויה לגזול משאבים רבים ולפגוע בתפקודה השוטף של החברה.
כאן התאגיד 'נכנס לתמונה' ועושה זאת עבור החברות, בתעריף שנקבע על-ידי המחוקק.
אם, למשל, מייצרת אותה חברה 100 טון פלסטיק, עליה למחזר אחוז מסוים (העולה בהדרגה לאורך השנים) מסך הפלסטיק שייצרה. על החברה מוטלת החובה לדווח לתאגיד אחת לחצי שנה ולציין – עפ"י נוסחה מסוימת – כמה טון פלסטיק פלטה לשוק.
התאגיד מחייב את החברה בתשלום בהתאם לכמות הפסולת – ומחויב לבצע מספר פעולות, אשר מפחיתות את היקף הפסולת וממחזרות אותה.
האם ניתן למחזר לבד?
המחוקק קבע כי את מרבית האריזות ניתן למחזר רק באמצעות התאגיד, מתוך הבנה כי חברה מסחרית, גדולה ככל שתהיה, לא תוכל לעשות זאת לבד – הן מבחינת העמידה בדרישות הסביבתיות והן מבחינת ההשקעה הכספית הנדרשת.
יחד עם זאת, מציע המחוקק מספר אפשרויות להפחתת סך התשלום לתאגיד, כגון ע"י מִחזור עצמי עד להיקף מסוים.
ומה עם אריה מהמכולת? מה עליו לעשות?
חוק האריזות חל על יצרנים ומשווקים כהגדרתם בחוק, כך שבעל חנות מכולת (שאינו משווק לשוק אלא רק מפיץ מוצרים לצרכני הקצה) פטור מחובת קיום החוק. בנוסף, החוק קבע סף מינימום, בגובה טון אחד של אריזות בשנה, אשר רק מי שיעבור אותו יחויב בקיום החוק. מאידך, משמעות הדברים היא כי לא רק חברות ענק מחויבות לכך, אלא גם חברות בינוניות ולעיתים אף חברות קטנות.
מטרת המחוקק הייתה לייצר "צדק סביבתי" – להפחית את הזיהום תוך 'גלגול' ההוצאות על המזהמים בפועל. מבחינה זו החוק אכן השיג את מטרתו: המציאות בשטח מלמדת כי החברות, אשר רובן מבינות כי אינן ערוכות לבצע פעילות זו בכוחות עצמן, עושות שימוש במומחים מן החוץ – ומקפידים על מילוי הנחיותיהם במטרה לעמוד בדרישות החוק, להימנע מסנקציות בגין הפרתו – והחשוב מכל, ליצור עולם נקי ובריא יותר.
רוצה לדעת עוד על חוק האריזות ועל ניהול לוגיסטי חכם?
הירשם מטה למדריך המקוון "לוגיסטיקל" וקבל אליך לדוא"ל את כל המידע הדרוש לך. חינם וללא התחייבות.
